המדריך לקיצוץ מסגרות האשראי בבנקים הגדולים

אם שנת 2020 לא הייתה מאתגרת מספיק והממשלה הרעועה גם ככה נתקלת באתגרים קריטיים ויומיומיים בהתמודדותה עם המצב המורכב במשק, נחתה עליה גם החובה להתמודד עם קיצוץ מסגרות האשראי בבנק הפועלים ולאומי[1].

למה, מה זה אומר, איך זה ישפיע עלינו ומה יותר שסביר שיקרה? בואו נעשה סדר.

רקע

החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל, המכונה גם "רפורמת שטרום", עבר בתחילת 2017.

התכלית הרשמית שלו הייתה להגביר את התחרות באשראי צרכני, כלומר להוריד את המחירים של האשראי לאנשים פרטיים במקביל לשיפור בשירות ובגיוון מוצרי האשראי. נשמע נהדר, נכון?

נניח בצד את האינטרסים הפוליטיים של השר כחלון שיזם את המהלך ואת סיפור התהליך של הועדה והחקיקה (שכמיטב המסורת של יעילות ממשלתית ניתן לתארו כ"קומדיה של טעויות") ונסתכל רק על התוצאה.

העוגן המשמעותי ביותר בחוק הוא הפרדת חברות כרטיסי האשראי ישראכרט ולאומי קארד[2] (מעתה "החברות המופרדות") מהבנקים ששלטו בהם קודם, בנק הפועלים ובנק לאומי בהתאמה, כדי לצרף לשוק תוך זמן קצר, שני גופים פיננסיים אשר מתמחים במתן אשראי צרכני ואשר הינם גדולים דיים על מנת לאיים על ההגמוניה של הבנקים בתחום.

זה אולי נשמע פשוט ואפקטיבי על הנייר אבל האתגר בפועל הוא אדיר. צריך לשנות דפוסי חשיבה של צרכנים, לשנות ד.נ.א ארגוני של אותם גופים שהיו כפופים אך לפני רגע לחברת האם כך שיתחרו בה, להפריד כוח אדם שנע באופן חופשי בין החברות, לכתוב מחדש הסכמי שיתוף פעולה, לייצר אורגנים חדשים בחברות המופרדות, לתכנן מחדש תוכניות אסטרטגיות (כי המתחרה שלך החל מעוד רגע, לא רק חשוף אליהן אלא אף הכתיב אותן) ועוד אבל החלק הכי חשוב היה ונשאר בידי הרגולטור בבואו לחוקק את החוק – יצירת רגולציה חדשה תומכת תחרות שתעזור לחברות המופרדות לעמוד על הרגליים מול ענקי הבנקאות לרבות הגנות "ינוקא".

כחלק מהסיוע הרגולטורי לחברות המופרדות, הוטבעו בחוק[3] הפסקות הבאות (תרגום לעברית בהמשך):

"מתום ארבע שנים מיום התחילה ועד תום שבע שנים מיום התחילה, סך מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי של לקוחות בנק בעל היקף פעילות רחב המנפיק כרטיסי חיוב, בכל שנה, לא יעלה על 50% מסך מסגרות האשראי בכרטיסי האשראי של לקוחות הבנק כפי שהיה בשנת 2015;

בחישוב סך מסגרות האשראי כאמור, יובאו בחשבון מסגרות אשראי של לקוחות הבנק הגבוהות מ–5,000 שקלים חדשים; לא תופחת מסגרת אשראי של לקוח לסכום נמוך מ– 5,000 שקלים חדשים רק בשל האמור בסעיף קטן זה;

שר האוצר, בהסכמת הנגיד ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע בצו (1) שיעור שונה מהשיעור האמור בפסקה זו לעניין סך מסגרות האשראי (2) סכומים שונים מהסכומים המפורטים בפסקה זו"

מה כוונת המשורר?

הרגולטור בא ואומר ככה – "טוב בנקים יקרים, שנינו יודעים שהלקוחות שלכם לא ממש מתניידים ביניכם. גם כי זה כאב ראש וטופסולוגיה, גם כי אין באמת תחרות משמעותית וגם כי אתם יודעים טוב טוב לשמור על הלקוחות שלכם, בטח ובטח הטובים. לכן, אני הולך להכריח אתכם לדחוף את הלקוחות החוצה כמו שהמדינה יודעת לעשות הכי טוב – בצורה סמי-אפקטיבית, מעורפלת, נתונה לפרשנויות, עם דיליי רציני בין ההחלטה ליישום וכמה שפחות גמישה לשינויים במציאות הכלכלית".

מה הרגולטור דמיין שיקרה?

ניקח צרכן ונקרא לו "מר צרכני". למר צרכני יש מסגרת אשראי בחשבון הבנק של 20 אלף ₪ ובנוסף עוד 20 אלף ₪ בכרטיס האשראי שהנפיק לו הבנק. בעצם, יש לו יכולת להגיע לניצול של 40 אלף ₪ במקסימום מאחר והחיוב בכרטיס האשראי מצטבר בסל נפרד מהמסגרת בחשבון והבנק בעצם יצטרך להתמודד עם השאלה האם יש ללקוח כסף לשלם את חובו בכרטיס רק במועד החיוב החודשי שלו. עכשיו נניח שמר צרכני אמנם מרוויח משכורת יפה של 15 אלף שקל בחודש אבל הוא גם פזרן וחיי מעבר ליכולתו היומיומית מאחר והוא בחלק מהחודשים הוא "מגהץ" בסכום מצטבר שמעל למשכורת שלו. מכאן, מהר מאד הוא יגיע לניצול מסגרת האשראי (אוברדראפט) אבל יותר סביר שהוא גם יגיע לניצול מרבי של המסגרת שלו בכרטיס האשראי מדי חודש. עד כאן, מר צרכני יוכל למשוך התנהלות כזו לא מעט זמן.

כעת, הרגולטור רוצה לחייב את הבנק לקצץ למר צרכני את המסגרת בכרטיס בחצי, כלומר שהוא יוכל לגהץ רק עד עשרת אלפים ₪ בחודש. יבוא מר צרכני לבנק ויאמר

• "היי, מה נסגר איתכם?! אתם יודעים שאני צריך לגהץ 20 אלף בחודש!"
• "מצטערים מר צרכני, אבל המדינה חייבה אותי לקצץ לך את המסגרת בחצי."
• "אה ככה?! אז אני אלך ואנפיק כרטיס אשראי חוץ בנקאי ושם יתנו לי לגהץ 20 אלף בחודש או אפילו יותר! (ואני אעשה לכם גם אנלייק בפייסבוק)."

ילך מר צרכני ויפנה לאחת החברות המופרדות:

• "היי, חברת כרטיסי אשראי! אני מאוכזב מהבנק ומרוויח 15 אלף בחודש. מנפיקים לי כרטיס אשראי?"
• "בטח! איזה כיף שבאת. קבל לא רק מסגרת של 25 אלף אלא גם ניתן לך הלוואה בריבית סבבה שמותאמת בדיוק לצרכים שלך כי אנחנו אוהבים אותך, לא כמו הקודמים שרק ניצלו אותך."

ככל שיותר צרכנים כמו מר צרכני יעברו את הדרך שכרגע תיארנו הבנקים ייחלשו, החברות המופרדות יתחזקו והתחרות באשראי הצרכני תתעצם כי גם הבנק ייאלץ להפוך את עצמו ליותר אטרקטיבי כדי להחזיר אליו הכנסות.

מה בפועל קורה?

יש לא מעט בעיות עם החוק שפוערות פער בין מה שכתוב מעלה לבין המציאות.

1. החוק הנחה את הבנק לקצץ 50% מהמסגרות בכרטיסים בסך הכל ולא לכל לקוח ספציפית. כלומר לצורך הדוגמא אם יש לבנק רק ארבעה לקוחות עם מסגרת של 25 אלף כל אחד (סה"כ 100 אלף), אבל אחד נתפס בעיניו לקוח טוב והשאר פחות טובים, הוא יכול בעצם לצמצם ל- 5,000 ₪ לשלושת הלקוחות החלשים יותר ואפילו להגדיל את המסגרת של הלקוח הטוב בעוד עשרת אלפים כך שבסוף הוא יישאר עם לקוח אחד טוב עם מסגרת של 35 אלף עוד 3 עם מסגרת של 5, כלומר סה"כ מסגרת של 50 אלף והבנק לכאורה עמד בדרישות החוק. בעשותו כן, הוא מצד אחד פוגע בלקוחות החלשים אולי שלא לצורך ומצד שני שולח את הלקוחות החלשים לחברות המופרדות. גם החברות המופרדות לא פראייריות לכן סביר שהן יתמחרו זאת בהתאם כשהן קולטות את הלקוחות החדשים. שורה תחתונה – רוב הצרכנים ייפגעו.
2. ניצול האשראי – לטענת מנכ"ל מקס, מסתבר שרוב מחזיקי כרטיס האשראי בכלל לא עוברים את רף 40% הניצול במסגרת של כרטיס האשראי הבנקאי שלהם[4], כלומר שגם קיצוץ כפי שמתחייב בחוק לא יניע את הצרכנים ולכן לא יגביר את התחרות. כל זה עוד לפני העובדה שכל צרכן מחזיק בארנקו בממוצע כ- 2.5 כרטיסי אשראי[5] אז גם ככה הוא לא חושש ממחנק אשראי.
3. עיתוי – הסיבה שהפחתת המסגרות הזו מייצרת הד תקשורתי, הרבה יותר מסתם יישום של רגולציה כזו או אחרת היא כמובן שזה נעשה בימים בהם המשק מתנהל תחת השפעת וירוס הקורונה. גם ככה קיימת אי וודאות אדירה לגבי היקף ההשפעה הכלכלית של הקורונה על המשק בטווח הבינוני והארוך, קפיצה אדירה בכמות השכירים המובטלים, פגיעה אנושה בעסקים קטנים ובענפי משק שלמים, ממשלה משותקת ומסוכסכת פנימית שהפעם האחרונה בה היא אישרה תקציב הייתה ב- 2018 וזה רק מה שאנחנו יודעים עכשיו. יישום החוק בעת הזו רק יגדיל את אי הוודאות של הצרכנים והיא עשויה לפגוע ביכולת האופטימאלית לחזרה של גידול בתוצר.
4. לפי פרסומים בעיתונות, הבנקים יצטרכו לקצץ בסה"כ כ- 20 מיליארד ש"ח במסגרות האשראי עד סוף 2020 כאשר עד כה הם צמצמו סביב רבע מכך[6]. האפקט של קיצוץ חד של עוד כ- 15 מיליארד ₪ בתקופה קצרה הוא הרבה יותר מורגש מאשר הורדה הדרגתית של המסגרות. בנוסף, בגלל מגבלות הלימות הון, החברות שירצו לקלוט את המסגרות שיצומצמו יצטרכו לקחת הלוואות לשם כך, הלוואות שסביר שיהיו יקרות יותר משמעותית בעלות שתגולגל ללקוח.
5. עסקים קטנים ועוסקים מורשים – זו נקודה מאד חשובה. ישנם כ- 600 אלף עסקים בישראל. 51% מהם הינם עצמאים שלא מעסיקים עובדים שכירים[7] בחזקת "אני הוא העסק". סביר שרובם המכריע לא מנהלים חשבונות בנק נפרדים עבור ההתנהלות הפרטית וההתנהלות העסקית אלא פועלים מתוך אותו חשבון. לא מופרך להניח שצמצום המסגרות עבורם הוא פגיעה קודם כל בעסק. גם ככה מגזר זה מקבל הרבה פחות מחלקו בעוגת האשראי לעומת חלקו בתוצר וזקוק כל הזמן למימון חיצוני כדי לפעול. הרגנו שתי ציפורים במכה אחת – גם פגענו בהשקעות הפירמות וגם בצריכה. שאפו!
6. מה לגבי החרגה של מי שפתח חשבון בחצי שנה האחרונה? או מי שכבר צומצמה/הורחבה לו המסגרת לאחרונה? מה לגבי כל שאר הבנקים שעדיין מהווים נתח משמעותי דיו כדי להשפיע על המשק? ומה לגבי דאגה למחיר שיעלה בגין משיכת יתר לאור הצמצום במסגרת?

בסיכומו של דבר

אין ספק שמדובר בכוונה טובה אך חקיקה מעורפלת וחסרה מאד תוך יישום בעיתוי גרוע. הפרשנות שניתן לבצע כאן לחוק היא מרחיקת לכת, כל השחקנים טבולים בניגודי אינטרסים, הרגולטור לא בקשב מספיק והקורונה עדיין איתנו. הבעיה היא שמי שישלמו על כל אלה הם הצרכנים ובעיקר העסקים הקטנים, דווקא כשהם הכי צריכים שיעזרו להם.

---

[1] https://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3843422,00.html

[2] כיום החברה נקראת "מקס פיננסים"

[3] https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_367942.pdf

[4] "כבר היום, ממילא למעלה מ- 60% ממסגרות הבנקים לא מנוצלות על ידי הציבור ולכן לא ברור לנו החשש הגדול של הבנקים לעמוד בחוק ככתבו וכלשונו. יתרה מכך, דווקא בתקופת משבר הקורונה, ניצול מסגרות כרטיסי האשראי אף ירד בחודשים מרץ-אוגוסט ועומד כיום על פחות מ- 30% בממוצע" – רון פאינרו, מנכ"ל מקס פיננסים, 16/08/2020 (https://www.ynet.co.il/economy/article/S10PYvLfP)

[5] "נוהרים למועדונים: הזינוק של הכרטיסים החוץ־בנקאיים" , 18/08/2019 – https://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3768440,00.html

[6] https://www.themarker.com/markets/.premium-1.9049922

[7] https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2019/15.shnatonbusiness/st15_03x.pdf